עמותת ע.ד.י הינה עמותת הורים ללא מטרות רווח, הפועלת מזה שנים רבות למען ילדים חולי דושן. בכל שנה, לקראת חג החנוכה, תורמים מרחבי הארץ, מסייעים לעמותה באמצעות רכישת מארזי נרות חנוכה, כשהמטרה החשובה לשמה אנו פועלים היא מציאת ריפוי למחלת הדושן. בימים קשים אלו, בהם כולנו נלחמים על ביתנו, חשבנו כיצד נוכל גם אנחנו לתת יד למאמץ הלאומי ולתמוך במשפחות שחוות קושי עצום, תוך כדי שנמשיך לדאוג לילדינו החולים (חלקם מתגוררים בישובי עוטף עזה), כי למרות שהיינו רוצים, במחלה הזו אין עצירה… גם לא בזמן מלחמה.
החלטנו להתגייס לתמיכה בתושבי עוטף עזה, שמחבלים חדרו לישוביהם ושפונו מבתיהם וכן למען תושבי הצפון שנאלצו אף הם לעזוב את בתיהם, ולהעניק להם מעט מהאור והנחמה שאתם מעניקים לנו – מארזי נרות חנוכה שיפיצו אור גדול ושיעניקו תחושת בית. במקום לרכוש את הנרות לשימוש אישי, תוכלו להעניק את המארזים באמצעותנו ישירות למשפחות! אנחנו נדאג שנרות החנוכה יגיעו אליהם בשמכם.
השנה, התרומה שלכם יכולה להיות תרומה כפולה! לילדים חולי דושן וגם למשפחות עוטף ישראל. כאן תוכלו לרכוש מארזי נרות חנוכה, שאותם נעביר במרוכז ובשמכם למשפחות המפונות, באמצעות המינהלות המוסמכות והנציגים האחראיים בישובים.
** הרכישה מוכרת כתרומה לפי סעיף מס הכנסה 46 א'
בין המשפחות הרבות שאיבדו את יקיריהן וחבריהן ונאלצו לפנות את ביתן, ישנן גם משפחות של ילדים חולי דושן.
לברוח מהבית או לצאת דרך חלון הממ"ד לא היו אפילו אופציות, בגלל המגבלה הפיזית. מזל גדול שבשני המקרים המחבלים לא הגיעו אליהם וכולם בריאים פיזית, למרות שעדין אוספים את השברים.
60 שניות מאוחר יותר ואולי לא היינו פה… קרה לנו נס גדול מאוד!
קרה לנו נס מטורף ברמות לא הגיוניות. היתה חוליה של 16 מחבלים + טנדרים + שישה אופנועים שהיו על הגדר בכניסה לקיבוץ. ממש במקרה 3 מגבניקים מהבסיס ליד, ירדו לסגור את הציר, ושבדיוק באותו זמן חבר'ה של הימ"מ הגיעו לאסוף מישהו שגר בקיבוץ ועובד במחסום ארז ויחד הם ראו את כל המחבלים. התפתח שם קרב על החיים של כל הקיבוץ ובמזל גדול האנשים שלנו הצליחו לחסל את המחבלים. לחשוב שאם כולם היו מגיעים רק דקה אחרי, כל החוליה הזו היתה אצלנו בקיבוץ פושטת על הבתים שלנו. לחשוב שגם הקיבוץ שלנו וגם המשפחה שלנו היתה יכולה לחוות את כל הזוועות שקרו לחברים הכי הטובים שלנו.. זה פשוט נורא ואיום. יש לנו חברים שאנחנו לא יודעים מה מצבם. הרבה אנשים שאנחנו מכירים כבר לא בחיים, הבית שלנו זה בסיס צבאי, נשרפו לנו שדות ואנחנו לא יודעים מתי ואם נוכל לחזור הביתה.
כרגע כולנו מרוכזים יחד באזור השרון, כ- 500 אנשים ומייחלים לרגע שבו נחזור הביתה.
הם התחילו עם הבית שלנו, שברו את כל החלונות וירו לכל כיוון.
הרבש"צ, שכן שלנו, הצליח לחסל ארבעה שהיו אצלנו דרך חלון השירותים שלו! ראינו הכל במצלמות שלנו והצלחנו להכווין אותו בדיוק אליהם. כבר בשעה 6:40 שמענו רעשים חריגים ולאחר מכן אנשים מדברים בערבית. כשטרקנו את דלת הממ"ד, הידית נתלשה משני הכיוונים ונתקענו. היינו שם 12 שעות עד שחילצו אותנו. אולי לטובה… שלומי שלנו, בן 16, בכסא גלגלים ותמיד היה מובך להסתובב בחוץ על קלנועית והיה מסתובב על טרקטורון. המחבלים הציתו לו את הטרקטורון אבל אלו צרות קטנות… היה לנו נס גדול!
